המשילות נעלמת שיש ריבוי מושלים

ההסכם הקואליציוני ההולך ומתגבש ממש בימים אלו מציב את השותפים הטבעיים להקמת הקואליציה במעין קרב הורדת ידיים הבא להראות מי החזק ובעל השליטה, זאת מתוך התעלמות מהעובדה שמייד בתום דיוני חלוקת השלל והשבעת הממשלה, אותם גורמים בדיוק יאלצו לשלב ידיים ולצאת לדרך משותפת להנהגת המדינה על שלל הבעיות והאתגרים העומדים תמיד לפתחה של מדינת ישראל, הרי שקט ושלווה הם לא מנת חלקנו בחבל הארץ הזה כבר בערך חמשת אלפים שנים.

אחד המוטיבים המרכזיים שעלו במערכת הבחירות האחרונה היא הגברת המשילות, רובנו נוטים לחשוב שהגברת המשילות נובעת אולי מייצוג רב יותר של שוטרים ברחובות, אולי באלמנט הרתעה של מערכת המשפט ואחרים רואים בחיזוק תחושת הביטחון האישי את רעיון המשילות, אולם תהליכים שכאלו לא יכולים להתחיל מלמטה. לאורך ההיסטוריה נוכחנו לדעת שתנועות שינוי שמגיעות מהעם מביאות לשינויים רדיקליים, לעולם לא לשינויים מבניים. החזרת תחושת המשילות במידה ותתבצע על ידי העם עלולה להיות מלווה בסוג של שינויי מהותי בסדרי השלטון המוכרים לנו היום. אנשים אשר ירגישו כי המדינה לא עושה עבורם את המוטל עליה וידרשו להחזיר לעצמם את המשילות עלולים לגרום למצב הפוך בו הם ייקחו סמכויות לידיים שלהם כגון הקמת ארגוני שמירה פרטיים או מיליציות שמירה ברחובות שיחליפו את המשטרה. מצב זה הוא הדרך הוודאית להפיכה שלטונית.

אחת הפעולות הפשוטות שאפשר וחייבים לבצע מלבד כינונה המהיר של ממשלה חדשה ומתפקדת הוא קיבוע בחוק יסוד הממשלה את מספר משרדי הממשלה הקיימים וכן תחומי האחריות המוטלים על כל משרד ממשלתי. וכן את גבולות הגזרה מול משרדים חופפים, דוגמת משרד הביטחון והמשרד לביטחון פנים. קיבוע מספר השרים יהווה את התחלת החלת המשילות כלפי מטה לכל שדרת החיים במדינה, ההרגשה שהרשות המבצעת שלנו לא ניתנת לשינוי ותפקידה הוא למשול.

הסיטואציה הבלתי מתקבלת על הדעת שבה חלוקת תפקידי שר לכל דורש היא חלק אינטגרלי ממשחקי הכוח בעת הרכבת הקואליציה הוא בלתי נתפס. הרעיון שמספר השרים בממשלה הוא מספר גמיש הנתון לשינוי לפי צורך פוליטי נקודתי ולא לפי צורך אמיתי הוא אחד המרכיבים העיקריים באובדן המשילות. המצב הקיים כיום שסמכויות שונות מחולקות בין מספר משרדים שונים מעביר את התחושה לאזרח שאין בעל בית, שלא קיים מקום שיסדיר את נהלי החיים הבסיסיים כאן במדינה.

המצב הכמעט לא מתקבל על הדעת בשנים האחרונות בו האדם המקבל את המנדט מהנשיא משנה את כללי המשחק לפי צרכיו וממנה כמות שרים על פי צורך פוליטי, העובדה שבכלל קיים מושג של מפתח מנדטים לכל תפקיד שר הוא בלתי נתפס. המצב המובן מאליו של מי שמקבל את המנדט צריך להיות ברור, כמות השרים, שמות המשרדים ותחומי אחריותם מקובעים בחוק יסוד הממשלה, אסור שיהיו גמישים ויאפשרו שינוי על פי הצורך. מלאכת הרכבת הקואליציה חייבת להיעשות כאשר מספר השרים ושמות המשרדים ידועים, מכאן שיואילו חברי הכנסת הנבחרים להילחם על השלל מתוך ידיעה שמה שיש זה מה שיש, משרד ממשלתי הוא לא מוצר זול שאפשר להזמין מאלי אקספרס.

האופן שבו משחקים בשנים אחרונות מנהיגי המדינה עם משרדי הממשלה, חלקם באופן מוחלט בניגוד להצהרות שלהם מביאות את האמון הציבורי בממשלה לשפל חסר תקדים ואת דימויי השרים לא כמי שנבחרו בחרדת קודש לנהל את המדינה שלנו בצורה הטובה ביותר להבנתם, אלא כמי שמקיימים לעצמם סידור עבודה ופלטפורמה לחיזוק כוחם הפוליטי. ההרגשה היא שההסתכלות איננה רחבה וכלל ארצית, אלה צרה וסקטוריאלית.

במדינות שונות מספרי המשרדים הם מספרים קשיחים שלא ניתן לערער עליהם. בארצות הברית ישנם שישה עשר משרדים שהעומדים בראשם מהווים את הקבינט החשוב לניהול המדינה, הם ממונים על ידי הנשיא, החלפת הנשיא תגרור באופן אוטומטי לסיום תפקידם. בנוסף יש עוד שמונה משרדים שאינם חלק מהקבינט אך מעמדם הוא של משרדים ממשלתיים.

באנגליה עומד מספר השרים על עשרים ושניים שרים, אך ישנה אפשרות להוסיף שני תפקידי שר נוספים, אך הם ללא קבלת שכר ומשמשים בעיקר למצבי חרום. בבלגיה, מדינה הדומה בגודל האוכלוסייה שלה לישראל, אך ללא ספק עם בעיות שונות, כמות השרים עומדת על חמישה עשר שרים.

במדינת ישראל היה ניסיון לכפות מספר שרים קבוע, ניסיון שצלח וממשלת נתניהו ב1996 תפקדה עם 18 שרים. אהוד ברק ב 1999 שינה את החוק והשאיר אותו פרוץ עד היום. כמות השרים במדינת ישראל התחילה עם שנים עשר שרים ב1949 ומאז חוסר היציבות גובר, מספרי השרים במגמת עליה תמידית ותמיד ניתנים לעיצוב על ידי מרכיבי הקואליציה הרלוונטית באותו הזמן.

על פי נתוני המכון לדמוקרטיה מאז שנת 2000 כיהנו שמונה ממשלות שונות בישראל, כל אחת עם מספר שרים שונה. מה ניתן ללמוד מכך? האם בשנת 2009 שלושים שרים עבדו טוב יותר מ עשרים ואחד שרים בשנת 2015? פיצול המשרדים והרכבתם מחדש מייצר כפילויות בירוקרטיות, משחקי כוח ועיכוב בהוצאה לפועל של מדיניות ממשלה, היות שתחומי עיסוק הנדרשים להיות תחת קורת גג אחת מפוצלים ליותר ממשרד אחד

במצב הנוכחי שככל הנראה ונשמע בימים הקרובים על תפקידי שר במשרד לא קיים דוגמת המשרד לקידום קהילתי בראשו עמדה אורלי לוי אבוקסיס והיה אולי הסמן הברור לזילות מושג משרת השר. קשה לראות איך מצליחה הממשלה לייצר את המשילות שהיא כל כך זועקת לה. ובנוסף במידה ויהיו 30 שרים וכמובן מספר לא מבוטל של סגני שרים, מי ייצג את הקואליציה בעבודה הפרלמנטרית? הפתרון של החוק הנורווגי גם הוא פרוץ ולא מאפשר החלת משילות בתוך הכנסת עצמה, אז איך תייצר הממשלה משילות לכלל חלקי הארץ?