טבריה? תל אביב? ירושלים? איפה רצים 42.2 ?

אני יודע שעבור רבים מאיתנו התקופה הזו היא התקופה בשנה שבה מתחבאים בין ארבע קירות. מעריצים את הצב והשבלול על כך שהם לא צריכים להוציא את האף מהבית, כי הם תמיד שם. הקור בימים אלו בשעות הבוקר המוקדמות או מיד לאחר השקיעה, מזכיר לכולנו שאפילו במדינתנו הקטנה, בחורף קר. נכון פה עדיין לא דומה לקור באירופה או בצפון אמריקה ועדיין קר, ובעיקר לא נעים להסתובב סתם כך בחוץ, לעיתים זו רוח, לעיתים טמפרטורה נמוכה ועוד כהנה וכהנה שלל תירוצים.

אבל יש כאלו שעבורם התקופה הזו היא שיא עונת הריצה. זוהי תקופה שבה בתוך 70 יום מתקיימים שלושת המרתונים בישראל. מזג האוויר במדינה הנפלאה שלנו מצמצם את התקופה בה ניתן לרוץ מרתון ללא חשש מפגעי מזג האוויר הלוהט של המזרח התיכון לתקופה מצומצמת. לכן נכפתה עלינו חלוקה די מעוותת של תאריכי הריצה במרוצים המיוחדים הללו.

אם תהיתם מי המשוגעים שרצים בצידי הכביש בשעות הבוקר המוקדמות בטמפרטורה שאפילו המזגן של המכונית לא מצליח לעבוד על חימום, אז התשובה היא רצי מרתון, או במקרה הקיצוני פחות רצי החצי מרתון.
היות שבין ריצת מרתון אחת לאחרת, יש צורך לתת לגוף על פי מאמנים מוסמכים לפחות חודשיים מנוחה, ורצוי אף יותר, מי שמתייחס לריצה כתחביב, ולא עוסק בכך באופן מקצועי, יאלץ לבחור ריצה אחת מבין השלוש. אין זה אומר שלא קיימים מספר מכורים / משוגעים לדבר שירוצו בשלושת המרוצים הללו, אולם אנשים אלו, או שהם בעלי מבנה גוף אחר, או שפשוט לא מודעים לנזק שהם עלולים לגרום לעצמם.

לצורך קבלת ההחלטה, אנסה בשורות הבאות לאפיין במקצת את ההבדלים בין המרתונים השונים. המרתון הראשון, וכנראה האיכותי מבין השלושה ברמת התוצאות, זהו מרתון טבריה, מרתון זה משמש כאליפות ישראל, מגיעים אליו רצים בעלי שם עולמי וההתנהלות סביב המרתון פועלת על מנת לספק חווית ריצה שהיא ריצה בלבד, אין כוונה לפנות לכיוונים אחרים.

מרתון תל אביב לעומתו, מתייחס למרתון כמו לאירוע תל אביבי, כלומר יש לבוא למסיבה, ולכן נתנהג בהתאם. תל אביב כבר שנים מנסה למתג עצמה כמוקד בעל שם עולמי ולכן בדיוק כמו ברומא, פאריס, לונדון אמסטרדם וניו יורק, גם בתל אביב יש מרתון. החוויה של הריצה בתל אביב היא שונה, היא עליזה מאד, צבעונית ומלווה בהרבה אקשן מחוץ לעובדה שאנשים משקיעים מאמץ פיזי אדיר, רק בשביל לחלוף על פני להקה המשמחת עוברים ושבים.

מרתון ירושלים הוא ירושלמי, מה לעשות. רוצה להוכיח שגם הוא בעניין, גם בירושלים מתייחסים ברצינות, משקיעים רבות בפרטים הקטנים, אולם מה לעשות, הוא חסר את הסקסיות של מרתון תל אביב, ועוד משהו, המסלול שלו קשה בהרבה מזה של טבריה למשל.

הבדל נוסף המראה על כיווני החשיבה יכול להגיע מכיוון הספונסר, בעוד בטבריה ובירושלים מסתפקים בספונסר ווינר, בתל אביב רשימת הקרדיטים זוהרת ומנצנצת. סמסונג, אדידס ועוד, מעניקות את הניחוח הבין לאומי שתל אביב מחפשת, לעומת הריצות של טבריה וירושלים אשר לא באות להוכיח משהו.

מספיק להסתכל על הסלוגן של המרוצים בכדי להבין, בטבריה הכיתוב הוא אליפות ישראל בריצת מרתון, כלומר מדויק, לא מתחנחן ומבהיר בדיוק מהי מטרת המרוץ, מבחינתם כביכול, לא מתאים אל תבוא.

בירושלים טוענים שהריצה עוברת בנופים עוצרי נשימה, אין אפילו ניסיון לדבר על שיאי מסלול או שיאים לאומיים, בירושלים כאמור באים לעבוד ולעבוד קשה, סביר להניח שלא תוכל להנות מריצה המלווה בגימיקים עד אין סוף.

בתל אביב הסלוגן הוא Non stop party. כלומר מי שבא לרוץ משמש תפאורה לחגיגה של העיר, העיקר שיש סיבה להביא די ג'י למקום מרכזי בעיר ולעשות שמח.
העיר נחסמת עבור הרצים, תושביה כאילו מפרגנים לריצה, ואף יאלצו להשאיר את ילדיהם בבית, אולם השורה התחתונה היא שניתן לערוך אירוע ספורטיבי רב משתתפים. מונחים של תוצאה או איכות הרצים פחות חשובה, תמונה אחת טובה שתעמוד מול תמונות המרתון מהעולם, והרצון לשים את תל אביב ברשימה אחת יחד עם ערים שמחות וליברליות, מעניקים לסלוגן הנבחר, להשתלט על האירוע ולעשות שמח.
ושלא תהיינה לכם טעויות, למי שאוהב את זה חווית הריצה בת"א היא נהדרת, אחרי הכול תל אביב היא באמת עיר שמחה.

אולם ישנה נקודה אחת בה מרתון ירושלים מתעלה על השניים האחרים, בעוד ברוב העולם, אפשר לראות תמונות של רצי מרתון כאשר משני צידי המסלול המון אדם מריע ומעודד, במרתון טבריה רוב הריצה מתנהלת מול הכביש, לא ניתן לראות אפילו עוברי אורך, נקודת שיא נרשמת בתחנת הכיבוי בצמח, בה הרמקולים של התחנה משמיעים את הדיסק של הגבעטרון. בתל אביב, למרות שהריצה עוברת בנקודות המרכזיות של העיר, שכחו לעדכן את התושבים כנראה. עד שאלו יצאו מהבית ביום שישי לקראת השעה עשר בבוקר, רוב מוחלט של הרצים כבר יסיימו לרוץ. אז נכון יש אנשים על המסלול, בכל זאת תל אביב אתם יודעים אבל הם כנראה בדרך לעבודה, לקפה או למספרה, המרתון פחות חשוב להם כרגע.

בירושלים יש עידוד, למה? לא יודע אבל זה עובד, כנראה שהירושלמים מעריכים את מי שמעריך אותם.
ואסור לשכוח, טבריה רחוקה, צריך להגיע אליה לילה קודם, אין איפה לאכול פסטה כמו שצריך, ואין ספק שהאפשרויות הקולינריות של ת"א וירושלים רבות ומגוונות יותר לאוכל של אחרי. בנוסף למשפחה / חברים קל יותר להגיע בהנחה שמצאו חנייה.

אז מה עדיף? כל אחד והשיקולים שלו, מה שבטוח שמי שרץ יסביר לכולם למה הבחירה שלו הייתה הכי טובה. ככה זה.
ריצה נעימה