מיהו איש ברזל?

ההבדל הגדול ביותר בין מי שמצליח להנות מספורט חובבני לבין אלו שעבורם ההישגיות היא מעל הכל, היא היכולת להעריך את המאמץ של כל אחד בדרך למטרה. הגדולה של ספורט לאלפים בשונה מספורט לאלופים, היא לרוב היכולת להנות מפעילות במקביל לחיי השגרה. עבור רובנו העוסקים בספורט, הפעילות הספורטיבית מאפשרת לרוב מעין פסק זמן מחיי היום יום, בדומה לרוב התחביבים האחרים.
אם זאת לדעתי יש לעוסקים בספורט יכולת שמתפתחת אצל רובם והיא מציאת השביל הנכון בין הצבת האתגרים האישיים וההתמודדות איתם, אל מול הערכה בלתי תלויה וללא קשר לתוצאות למאמציהם של האחרים העוסקים בספורט. האפשרות הזו בה אנו מוקירים כל אדם על מאמציו, וזוכים לפידבקים בחזרה מהסובבים אותנו היא חלק בעל משמעות גדולה ליכולת לבצע פעילויות פיזיות מאתגרות עבור כל אחד.
אין הבדל לדעתי אם מדובר על קבוצה מגובשת המשחקת כבר עשר שנים יחד כדורגל באותו מגרש, או באתלט חובב המתאמן להנאתו בשביל נסתר מעיני כל, ברגע שיפגשו אדם נוסף המבצע פעילות זו או אחרת הם יצליחו לתת קרדיט על עצם הפעולה, ללא קשר לאיכותה, מעצם ההבנה את הקושי הכרוך בעצם קיום הפעולה.
היכולת הזו של הספורטאי החובב, לא יכולה לאפיין מקצוען. מקצוען לא יכול לקבל את העובדה שיריבו עשוי להשיג הישג משמעותי שיעמיד אותו בצל. כמו כן גם אם נצא מתוך הנחה שספורטאי אוהב את מה שהוא עושה לפרנסתו, לעולם לא יוכל להגיע לאותה הנאה מזוקקת של פעילות מחוץ לשגרת היום שאף אחד לא מחייב אותך לבצע.
לכן אני יכול בלב שלם להוריד את הכובע בפני כל המשתתפים מחר בתחרות ישראמן באילת. רק לפני שבוע סיימתי את ריצת המרתון הראשונה בחיי, עבור רבים מהסובבים אותי ריצת המרתון נראית כקיר בלתי עביר, רובם גם לא ינסו אפילו לטפס עליו, אולם עבור אחדים מאנשים אלו, עצם היכולת לסיים ריצה של 10 או 15 ק"מ שקולה לריצת מרתון עבור אדם אחר.
כך אני מרגיש היום כלפי אותם אמיצים שנענים לאתגר הבוחן את גבול היכולת עבור ספורטאי חובב, שעדיין צריך להשקיע את מרצו בעבודה נורמטיבית וחיי משפחה ומוצא את הזמן לשעות בלתי נגמרות של אימונים מסוגים שונים.
תחרות הישראמן מציבה אתגר של 3.8 ק"מ שחייה 180 ק"מ רכיבה על אופניים וריצת מרתון לסיום (42.2 ק"מ). הכל ברציפות ומדובר על פעילות שהמהירים מסיימים אותה בזמן של 12 שעות בקירוב, הרוב מסיימים אותה כעבור 17 שעות בערך.
לכן שאני מביט על האתלטים הנחושים הללו אני מתמלא הערכה עבורם. אין לי קנאה בהם היות שהאתגר שהצבתי לעצמי לא זהה לאתגר שלהם, הזמן אותו אני מוכן להשקיע בתחביב שנקרא ספורט שונה מההתחייבות שהם לקחו על עצמם בעצם ההכנה לתחרות זו, וככל הנראה היעדים שלהם שונים משלי, היפה הוא שרוב אנשי הישראמן שאני פגשתי, יודעים להעריך מאמץ של מי שמסיים 10 ק"מ ולעיתים קשה לו יותר מאותו איש ישראמן שמוכן פיזית, מנטלית ורעיונית לאתגר של עצמו.
תחרות איש הברזל כפי שהיא מכונה היא אתגר פיזי עצום אך יותר מכך אתגר מנטלי בלתי נתפס, אני מניח שלכל אחד מהלוקחים חלק בתחרות יהיו לפחות 3 נקודות שבירה במהלך התחרות, את כולן הם יחצו בשלום, אולם אין ספק שהקטע המנטלי הקשה כבר מאחוריהם, מדובר על לפחות שנה של אימונים קשים, ארוכים הדורשים יכולת ביצוע גבוהה, כמו גם תיכנון של פריטים רבים כל כך אשר בלעדיהם לא ניתן להשלים משימה מסוג זה. וזוהי למעשה המשמעות של העוסקים בספורט, קצת כמו בקיבוץ של פעם, כל אחד לפי יכולתו, כל אחד לפי רצונותיו, אין קו של טוב או מצוין, אלא רק יכולת להנות מעוצמת הגוף.