יום שלישי 31/12/2024 השעה 23:00 תיכף שנת 2024 מגיעה לסיומה.
האמת אחת הגרועות שאני זוכר. לא חושב שיש משהו חיובי אחד שאני יכול לקחת ממנה.
אבל שנת 2024 היא לא העניין כרגע.
הזיכרונות לוקחים אותי אל תקופות אחרות, תקופות שבהם בתאריך הזה בשעה הזאת האדרנלין היה בשיא. אני יכול לזכור איך בקיבוץ של תחילת שנות ה80 עדיין הייתי ילד צעיר, אבל זוכר את השיח על המסיבה של המבוגרים ביום הזה. היא הייתה מעט חתרנית, לדעתי היא נערכה אפילו במסעדת הדגים המפורסמת של הקיבוץ בימים שהרבנות הייתה סוגרת מלונות בגלל מסיבות סילבסטר. זה הזמן להגיד, אני שונא את המונח הזה סילבסטר. זאת מסיבה לראש השנה האזרחית. נכון זה לא הכי יהודי, אבל החיים פה מתנהלים לפי הלוח הזה, והיום הוא מתחיל מחדש. אז היי יש סיבה למסיבה. השנים קצת עברו נקרא להם תחילת שנות ה90 אנחנו חבורה של בני 13-15 מתגנבים בכל פעם לראות מה קורה באחד מאירועי השיא של צעירי הקיבוץ. פעם זה אחד מבני המשק שיכור לגמרי, במקרה אחר זוג מאד נואף שעסוק בענייניו אבל לא בנו, ולפעמים סתם חבורת מתנדבות שמעלות לנו את הדופק. האמת אני לא זוכר הרבה מהמסיבה הראשונה שבה הורשנו להשתתף, נראה לי כבר הינו בכיתה יא, המסיבה הייתה בנגריה הישנה, ולמיטב זכרוני אירוע השיא הייתה הופעה של חשפנית. בשנה לאחר מכן, כבר הפכנו לחלק מהצוות, סחבנו רמקולים, ארגזי בירות, עזרנו להכין תפאורה, הוכנסנו אל רוח הדור הצעיר שמסיבת השנה החדשה הייתה אחד מאירועי השיא שלה. בימים ההם בזמן הזה בקיבוץ היה פאב בתפקוד מלא לאורך כל השנה, היו גם עשרות מתנדבים מכל העולם וכמובן מתנדבות ובעיקר בני משק מכל גיל בין 18 ל70 שפשוט רצו לשמוח. כל אחד לוקח לעצמו זיכרונות מאירועים כאלו אני זוכר את ערב ראש השנה החדשה של 1997. ב31/12/1996 בשעה 15:00 עוד הייתי בנצרים המקוללת ברצועת עזה, בשעה 20:00 נכנסתי בשער הקיבוץ, ומרגע זה אין לי מושג מה קרה באותן השעות ואיך הגעתי בשעה 5:30 בבוקר לאוטובוס חזרה למרכז על מדי א. זאת הייתה הרוח. את המסיבה של 1999 אני כבר תכננתי וניהלת בתור האמרגן הראשי וזאת שקיבלה את שנת 2000 הייתה גם מסיבת הסיום שלי והיציאה אל העולם שמחוץ לקיבוץ.
המסיבות של השנה החדשה היו מושקעות, היו פרועות, היה בהם את השילוב שאי אפשר להפסיד איתו :
1. אלכוהול זול וחופשי
2. מוזיקה טובה
3. אנשים שמחים
זאת הייתה מסורת שעברה בקיבוץ ובכל שנה גדלה עוד קצת.
למה אני נזכר בזה היום. כי הנה אני, יושב וכותב על זיכרונות מהעבר. המחשבה על יציאה ביום קר כזה אל מחוץ לבית באמצע השבוע נראית לי הזויה. חברים הזמינו, הצעות הגיעו, אבל פשוט זה לא מתאים, בטח לא שיש 100 שלא יכולים להצטרף.
יש כאלו שבשבילם החגיגה היא אירוע משפחתי, יש כאלו שמחכים לכדור של הטיימס סקוור בניו יורק. עבורי ערב השנה החדשה מתחיל עם אלכוהול קיבוצי זול ונהדר בערך ב21:00 מגיע לשיא בחצות לצלילי What a Wonderful World של לואי ארמסטרונג וממשיך לרוב בצורה שאני כבר לא ממש זוכר.
זאת נוסטלגיה נעימה, כזאת שכבר לא תחזור. כמו הרבה דברים אחרים.
את התחושה הזאת ניסח אריק איינשטיין הגאון ז"ל
זה לא בדיוק געגוע
זה סתם נעים להיזכר
לא כל כך רוצה להתעמק מדוע
זה בא ונמוג מהר
מאחל לכולנו 2025 הרבה יותר טובה שקודם כל הם יחזרו הביתה, אחר כך נוכל לחשוב איך ממשיכים ולאן.
